הכירו את
חגיגת החיים

היי, אני שרי גינסבורג, מייסדת "חגיגת חיים"

האם סיקרן אתכם פעם לדעת איך היו נראים החיים כאן לפני 40 שנה? 80 שנה? 120 שנה? אותי השאלה הזאת מעסיקה עד היום. סבתי נולדה בפתח תקווה אי שם בסוף המאה ה- 19, כשהיא עדיין הייתה מושבה חקלאית צעירה ואנשי היישוב היהודי רצו להפריח בה את השממה.

סבתי, אישה מיוחדת במינה, לקחה חלק במאמץ ועבדה בפרדסי המושבה. יותר מזה איני יודעת. סבתא לא סיפרה, ואנחנו לא שאלנו. המעט שאנחנו יודעים הוא שאחד מבניה, אח של אמי, ברח מהבית באונייה כשהיה בגיל 16. למה הוא ברח? מה קרה בתוך המשפחה? איך זה השפיע על אמא שלי (ואולי בהמשך גם עלינו)? לעולם לא נדע.

אמי נפטרה כשהייתי בת 8, ויש שאלות שכבר לא יקבלו מענה. שאלות שהתשובות עליהן יכלו לשפוך אור אודות השורשים והמקום שממנו באתי, וגם אודות אופן השפעתם על חיי שלי. סיפורי חיים שלא נכתבו.

תחושות אלו קיננו בתוכי במשך שנים. שנים שבהן ניהלתי קריירה כאשת כספים בחברת בנייה גדולה.

כשהחלטתי שהגיע הזמן לשנות כיוון, חשתי דחף בלתי מוסבר לבקר בבית אבות. התחלתי להיפגש עם אנשים מבוגרים, שפרסו בפניי את סיפורי החיים הצבעוניים והעשירים שלהם. עם הזמן סיפורי החיים הפכו לספרים ביוגרפיים, ששימרו מורשתם של אותם אנשים, סיפרו תולדותיהם ואפשרו להם לחלוק את מסע חייהם עם הילדים והנכדים, מעיין "חיים שכאלו".

את השינוי שהתחולל בקרב המבוגרים ובני משפחותיהם היה קשה לפספס. הקשרים התהדקו, והמבוגרים יכלו להתרפק על זיכרונות העבר, לחגוג ניצחונות נשכחים ולעבד מחדש אירועים שחוו. והצאצאים? גילו שורשיהם, הבינו מאיפה הם באו ונחשפו לסיפורי החיים עם מוסר השכל חשוב על החיים.

סיפורי חיים שמנציחים הרפתקאות ומאורעות שמרכיבים פסיפס משפחתי שלם, עד עצם היום הזה. השינוי שהתחולל בקרב דורות שלמים הוביל לעוד ועוד סיפורי חיים שיצאו לאור, ולהקמת צוות מקצועי נרחב שיודע לספר אותם באינספור דרכים יצירתיות.